והעיקר, לא לומר נואש

ישובים היינו על ספל תה של חמש אחרי הצהרים, עד שאחד נזכר במכאוביו ונאנח על מצב האבטלה הגואה ועל היעדר מקומות עבודה.
עמד וסיפר כיצד נדחה בשירות התעשוקה ולא נתקרתה לידיו הצעה ראויה, לא אחת חישב לבו להשבר.
על אף תחזיותיהם המרגיעות של פקידי הרשות, ממאנת נפשו להינחם.
כל אימת שהוא חייב לילך אצלם, הריהו משול בעיני עצמו לחרס הנשבר, כמי שבוסס ולועס קליפות ריקות.

למאמר המלא